המוות הוא חלק בלתי נפרד ממעגל החיים וכל אדם יתנסה במהלך חייו בהתמודדות עם אבל ושכול. עם זאת, התכנים והמשמעויות שמתעוררים במפגש עם המוות משתנים בין אנשים, תרבויות וקהילות.
פרויד היה עסוק בנושא האבל אף הוא, מתוך הבנת חשיבותו כתהליך נפשי נורמאלי של פרידה. הוא כתב על כך את מאמרו "אבל ומנלכוליה", בעודו מהרהר בשאלה האלמותית, מתי האבל הופך לבלתי אפשרי. גם פרויד וגם אחרים אחריו הבינו שבבסיס היכולת להתאבל עומדת הדרישה של ההכרה בסוף, או היכולת לשחרר.
מבלי לשים לב אנחנו נדרשים במהלך חיינו לשחרר דברים יקרים לנו ולהכיר בסופיותם. אך ללא ספק האתגר הגדול והכואב מכולם הוא היכולת לשחרר את האנשים היקרים לנו. ההתמודדות במצבים אלה היא קשה לעיתים מנשוא, עד כדי חוויה של היקרעות מאיבר, או של מוות פנימי. האופן שבו נוכל לעבד את תהליך האבל תלוי באופי הקשר שלנו עם האדם שנפטר ומשמעות הקשר עבורנו. אבדן של בן למשל, לעולם יהא קשה יותר להתמודדות מאשר אבדן של הורה מבוגר וזאת בשל הסדר הטבעי של מעגל החיים.
אך לצד זאת יש חשיבות גם למורכבות הקשר עם האדם שנפטר, מידת המושקעות בו, והאופן שבו עיבדנו אובדנים קודמים בחיינו. המהלך הטבעי של האבל לוקח זמן ומתפתח בשלבים, אך כיום ידוע ששלבים אלה יכולים לחזור בתקופות שונות, בסדר שונה, באופן מלא או חלקי ולהתמיד בצורה כזו או אחרת לאורך שנים. אני מאמינה שהליווי של איש מקצוע בתקופה קשה זו של התמודדות עם שכול, יכולה להיות משמעותית ביותר. היא תאפשר תמיכה וליווי בתקופה שהצער והכאב נוכחים בחיינו בדרך מוחשית וצובעים את עולמנו באופן קודר.
היא תעזור בעיבוד של תהליך האבל על מנת להשיב לעצמינו את התקווה, האופטימיות והחוויה שהטוב חוזר לשכון בעולמנו. זאת לצד כבוד והכרה לאופן האישי והייחודי שבו כל אדם יבחר לעבור את התהליך והתכנים שיבחר לצקת לתוכו.
